אנחנו חיים משבת לשבת, הכדור הוא עגול, ולדרבי חוקים משלו, הם משפטים קלישאתיים ידועים שלא מחדשים דבר, סדרת רבע גמר הפלייאוף בין אשת טורס לבני השרון למכבי אלקטרה ת"א(משחק 5, ב', 20:55, 17.5), היוותה לכאורה הפתעה בכל פרמטר, לפני תחילתה של הסדרה ספק אם היה מי שהעז להמר על כל תוצאה אחרת חוץ מסוויפ קליל לצהובים, והנה הקבוצה המאוחדת הרהיבה עוז, חשפה שיניים ומצאה את הקצב שלה בדיוק בזמן, על מנת למתוח את הסדרה המרתקת היישר אל המשחק החמישי והמכריע, למכבי זו סדרת הפלייאוף הראשונה שמגיעה למשחק המכריע מאז ימי הדובדבנים והקצפת של פיני גרשון וגליל עליון. אני סמוך ובטוח שגם היום לא תוכלו למצוא מי שירהיב עוז, ויהמר נגד האלופה הגאה של הליגה ב-37 מתוך 39 השנים האחרונות, ספק גדול עם יש מישהו מהאוהדים שעוד זוכר, רק לפני שלושה שבועות, נמלטה אשת טורס בני השרון בעור שיניה, מפלייאוף תחתון שמשמעותו, מאבק נגד ירידת ליגה, מי בכלל חשב שזו הקבוצה שניפקה כל כך מעט תפוקה בהתקפה, תבוא ותוכיח לאלופה שהיא לא מפחדת ממנה, ומשחקת מולה כשווה מול שווה, קרב החפירות השרוני מתחת לסל בראשותם של טאקר, קלנסי, וג'יימס הוכיח את עצמו, את הבונוס נתנו אורי יצחקי המשתפר(מאז גמר הגביע), רון סטיל שמצא את עצמו מאז פתח בחמישיה, בן רייס עם תרומה משמעותית, וארז כץ שמביא לב ונשמה מהספסל, ומעל כולם המאמן דן שמיר ועוזרו אורן אהרוני, שבמהלך העונה נראו לעיתים אובדי עצות נוכח המשחק הנרפה של קבוצתם, הצליחו לנפק לקראת סוף הליגה, קצת מחשבה יצירתית, ופתרון נקודתי ומהיר לבעיות שצצו תוך כדי תנועה. לא בטוח שזה יספיק מחר, ולא משנה מה תהיה התוצאה מחר, את מחיאות הכפיים וההערכה שלי, אשת טורס בני השרון כקבוצה, בסדרת רבע גמר הפלייאוף, כבר קיבלה, אני מקווה שגם את שלכם.